שתי תערוכות חשובות במוזיאון תל אביב לאמנות יציגו השנה ובשנה הבאה את עולמם של אמנים יהודיים־פולניים ואת תרומתם לעיצוב פני האמנות המודרנית. התערוכה „שנת אפס" שתיפתח בסוף דצמבר, תכלול יצירות של מואיז קיסלינג ומאוריצי גוטליב , חלקן מן העבודות הראשונות שהובאו למוזיאון עוד לפני מלחמת העולם השנייה, ושהיו בין אבני היסוד של האוסף המודרני

ואילו התערוכה „השיבה הביתה" שתיפתח בשנת 2026, תאחד לראשונה את עבודותיהם של שלושת האמנים ילידי דרוחוביץ’: מאוריצי גוטליב, ברונו שולץ ואפרים משה ליליין. התערוכה תציע קריאה אקטואלית שממקמת את יצירתם בתוך הקשרים תרבותיים, היסטוריים ואסתטיים חדשים

בפרק זה שוחחנו עם נועה רוזנברג, אוצרת לאמנות מודרנית ואמנות אירופאית במוזיאון תל אביב לאמנות, שאצרה את שתי התערוכות. דיברנו על ההשפעות המזרח־אירופיות והפולניות ביצירות של גוטליב, שולץ וליליין, על הדרך שבה קריאה חדשה מאפשרת לגלות רבדים נוספים בעבודות המופת הללו, ועל חזרתה של האמנות המודרנית למרכז הבמה בגלריה הראשית של מוזיאון תל אביב

השנה מציינים 130 שנה להולדתו של אנטוני סלונימסקי – משורר, פיליטוניסט, מבקר תרבות, מחזאי וסופר יהודי־פולני. לרגל ציון הדרך, יופיע בגיליון הקרוב של כתב העת הספרותי "עיתון 77" פרסום מיוחד המוקדש לסלונימסקי, ובו בין היתר תרגומים חדשים לעברית של יצירות נבחרות מאת פרופ' רפי וייכרט ומרים בורנשטיין. אנטוני סלונימסקי היה מן היוצרים הבולטים בתולדות התרבות הפולנית. חייו ויצירתו משקפים את המורכבות, ההתלבטויות והדרמות שאפיינו את חיי היוצרים הפולנים במאה העשרים. בפרק הזהשוחחנו על דמותו ודרכו עם אחד המומחים המרכזיים לתרבות הפולנית בישראל – פרופ' מרקוס זילבר, ממייסדי ומוביל היחידה הרב-תחומית ללימודי פולין באוניברסיטת חיפה

האם סלונימסקי היה בראש ובראשונה משורר, או פיליטוניסט? האם חריפותו הפובליציסטית גברה על הליריות שלו? מי היו חבריו לקבוצת המשוררים האגדית "סקמנדר" מן החשובות בתולדות השירה הפולנית? כיצד התמודד עם הביקורת המרובה שהוטחה בו מכל עבר? יהודי? פולני? אולי גם וגם? האם שנותיו בלונדון בתקופת מלחמת העולם השנייה היו בריחה – או סיפור הצלה? ולבסוף: כיצד התמודד, כאדם וכיוצר, עם הנחיתה הקשה לאחר החלטתו לשוב לפולין הקומוניסטית בשנות החמישים

בפרק שולבו קטעי מוסיקה: שיר "את מוצאת חן בעיניי" בביצוע התזמורת של אגודת "סירנה רקודר" בניצוחו של הנריק גולד מהמופע רֶוִיוּ "מאי בפתח" בתיאטרון "קווי קוו פרו", שירה: מייצ'יסלב פוג, לחן: איבו ווסבי (שנת 1930) ושיר "שיר על ורשה שלי" בביצוע מייצ'יסלב פוג ותזמורת הרדיו הפולני בניצוחו של סטפן רחון, לחן ומילים: אלברט הריס (שנת 1944)

בפרק חגיגי זה אנו מציינים 80 שנה להולדתה של המשוררת הפולנייה אווה ליפסקה - אחד הקולות הבולטים והחדים ביותר בשירה הפולנית המודרנית. ליפסקה, שנולדה בקרקוב ב־1945, ידועה בשירה חכמה, אירונית ועמוקה, החושפת את המתח בין האדם להיסטוריה, בין הפרטי לפוליטי, ובין השפה לזיכרון. ליפסקה הייתה חברה של ויסלבה שימבורסקה, אך יצירתה שונה לחלוטין מזו של זוכת פרס הנובל - בעוד שימבורסקה מלטפת במקצביה ובאירוניה הדקה שלה, ליפסקה נועזת יותר, ישירה ולעיתים חודרת במבעה, עם תצפיות חדות על החיים והחברה בעולם הפוסט־מודרני. לכבוד יום הולדתה העגול ולרגל ספר שירים חדש פרי עטה הצפוי לראות אור בעברית בהוצאת קשב לשירה, שוחחנו עם פרופ' רפי וייכרט - המשורר, המתרגם, המרצה, המוציא לאור והאיש שראוי לתואר ״שגריר השירה הפולנית בישראל״, שהביא את קולה של ליפסקה אל הקהל הישראלי. במהלך השיחה ניסינו להבין מה עושה את שירתה כל כך ייחודית, כיצד היא מצליחה לדבר אל הקורא גם מעבר לגבולות פולין, ומה נותר בלב אחרי המפגש עם שיריה

בביצוע גז'גוז' טורנאו למילים מאת אווה ליפסקה, לצד הקטע מהיצירה Krótka bajka בפרק שולבו קטעי מוזקיה מתוך: שיר שטפון בביצוע ירונה כספי ושיר
בביצוע טומאש סטנקו Night-Time, Daytime Requiem
(קטע מוקדש ליצירתו של קשישטוף קומדה משנת 1967)

פופ, רוק, קסמים – או כמו שהיא עצמה קראה: התלהבות ויאוש. זוהי ויסלבה שימבורסקה – המשוררת הפולניה המוכרת גם בישראל, תודה לתרגומיה של דוד וינפלד ורפי וייכרט. מאז 2019 הפכה דירתה בקרקוב לבית רזידנסי ליוצרים. לאחרונה שהה שם יולי שפירא – איש תרבות ומרצה מבית אריאלה – עם בת זוגו, הבמאית אולה פרמינגר. שם, בסלון האיקוני, שוחחנו על מתכון לשמחת חיים ששימבורסקה העבירה בין השורות. הפרק משלב סיפור אישי עם עיבודים מוזיקליים לשיריה בביצוע יוצרים פולניים בולטים כמו סטניסלב סויקה, גז'גוז' טורנאו, מנאם, לוציה פרוס, סנאך וזוזאנה אוסובסקה. דרכם נגלה את שימבורסקה לא רק כמשוררת, אלא כפופ אייקון על זמני

בפרק שולבו קטעים מעובדים מוזיקליים משירתה של ויסלבה שימבורסקה בביצוע סטניסלב סויקה, גז'גוז' טורנאו, להקת מנאם, לוציה פרוס, סנאך וזוזאנה אוסובסקה

השנה מציינת פולין 1000 שנה להכתרת המלך בולסלב כרוברי - מלך פולין הראשון. לכבוד האירוע, החלטנו לשוחח עם מומחית להיסטוריה פולנית של ימי הביניים ומנהלת היחידה הרב תחומית ללימודי פולין באוניברסיטת חיפה - ד"ר ענת ואתורי. האם אביו של בולסלב כרוברי באמת היה ויקינג, כפי שדווח לאחרונה בתקשורת הפולנית? מי הם השבטים הסלאבים שמהם צמחה פולין? מדוע הקיסר הגרמני כל כך אהב את המלך הפולני העתידי? מהם משחקי הכס שהתרחשו בין הקיסר, האפיפיור והשליטים של פולין הצעירה? ומה עשה באזור סוחר או אולי אפילו מרגל יהודי מספרד? כל זאת ועוד בפרק החדש של הפודקאסט "חכמי פולין". האזנה נעימה

בתחילת חודש יוני נפתחה במוזאון העם היהודי – אנו תערוכת צילום חדשה מרתקת: ״20\20 - עדשה משלה״. התערוכה שופכת אור על תרומתן המרשימה של עשרים צלמות יהודיות פורצות דרך שפעלו בתחילת המאה ה-20, ומציגה לצדן עשרים צלמות עכשוויות מהבולטות בעולם. במסגרת התערוכה יוצגו בפעם הראשונה בישראל עבודותיה של יוליה פירוט, עיתונאית-צלמת ולוחמת מחתרת יהודייה-פולניה. דרך תיעודיים אמיצים ומרגשים מפעילות המחתרת הצרפתית במרסי, התיעוד הבלעדי מהפוגרום בקיילצה בפולין, ועד הדיוקנאות של פיקאסו ואדית פיאף - הפכה פירוט לסמל של אומץ, עמידות והומניזם עמק. המכון הפולני בתל אביב גאה לקחת חלק בתערוכה ולתמך בהפקת הסרט הקצר המקדש לפירוט בשם ״גברתי, יש לך אומץ״, אשר יוקרן במסגרת התערוכה "עדשה משלה". הסרט של אסף גלאי (במאי, מפיק תיעודי ואוצר ישראלי-אמריקאי) מלווה את הצלמת הישראלית אבישג שאר-ישוב ואת החוקרת והמרצה לצילום איירין פלטקה במסע בעקבות דרכה של פירוט בפולין ובצרפת. בפרק החדש של הפודקאסט "חכמי פולין" שוחחנו עם גלאי ושאר-ישוב על שעור באנושיות שיוליה פירוט העבירה לדורות הבאים בצילומים שלה, על רגש ואמץ כעגן ביצירה, על הביקור של פירוט בארץ בשנות ה-50 ועל מדוע מורשתה מתגלה בישראל רק עכשיו

האהבה ליצירתו של המלחין הוירטואוז לא פסחה על ישראל. אחד מהפסנתרנים הישראלים המוערכים ביותר מהדור הצעיר, גיא מינטוס, יחד עם שותפיו לטריו יונתן רוזן ואורן הרדי, לקחו את יצירותיו של שופן ועטפו אותן בסאונד ג'אז מהפנט. לקראת האלבום החדש שלו, המבוסס על יצירותיו של שופן, שוחחנו עם גיא על סודות האלתור, על חייו של המלחין ועל פריצת גבולות במוזיקה

גיא מינטוס – מלחין פסנתרן זמר

אגתה קריזבסקי – המכון הפולני בתל אביב

בפרק מיוחד לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנו מתבוננים בנושא של הרפואה היהודית בשואה. בשיחה מרתקת עם ד"ר מרים עופר, היסטוריונית ומרצה, שוחחנו על ספרה "חלוק לבן בגטו" (בהוצאת יד ושם), העוסק בקורות הרפואה היהודית בשואה, ובמיוחד בגטו ורשה. המערכת הרפואית היהודית בפולין שבין שתי מלחמות העולם הייתה מתקדמת, מגוונת וחדשנית. הודות לכך, הצליחה החברה היהודית להעמיד כוחות מקצועיים בעלי ניסיון ייחודי, גם בזמנים הטרגיים של החיים בגטאות – ובראשם גטו ורשה, הגדול מכולם.במהלך המלחמה, מוסדות אשפוז, שירותים אמבולטוריים, מערכי חינוך ומחקר רפואיים המשיכו להתקיים – לעיתים בתנאים בלתי אפשריים – תוך הישענות על תשתיות אלטרנטיביות. ד"ר מרים עופר שיתפה אותנו בתוצאות מחקרה המצמרר והמרגש, והרחיבה על גבורתם של רופאות ורופאים, אחיות, חוקרים ואנשי צוות רפואי יהודים, אשר הצליחו להעניק מענה מוסרי, מקצועי ואנושי – גם אל מול זוועות התקופה. "לא כולי אמות" – לא כולם ימותו – הייתה אמונתם

ד"ר מרים עופר – היסטוריונית ומרצה בכירה בתכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית