"אם ביקשתם באחרונה לבקר בוורשה היהודית, שמתם לב בוודאי ששום מדריך לא הוקדש לה עדיין. לא זו בלבד, אלא שמדריכי הנסיעות לוורשה מתעלמים ממנה בדרך כלל, כאילו שליש מיליון תושביה היהודים היו בטלים ומבוטלים. אם בכל זאת מואילים המדריכים להתייחס אלינו, הרי שרובם מדברים סרה, כמו הגיאוגרף מייצֶ ׳סלב אוֹרלוֹביץ׳: ״רחובות מלוכלכים ומכוערים שבמרכזם רחוב נָלֶבְקִי... לרחובות השכונה מראה שונה לחלוטין, לא אירופי במיוחד”

המילים האלה אינן שייכות להווה. היום, בפולין, המורשת היהודית מקבלת במה מכובדת — לא רק בוורשה, אלא ברחבי המדינה כולה. מוזיאונים רבים פועלים בבתי כנסת עתיקים, בערים רבות פסטיבלים לתרבות יהודית, ויוזמות חברתיות מקומיות מנציחות את זכרם של שלושה מיליון יהודים שחיו בפולין לפני מלחמת עולם השנייה והיו חלק בלתי נפרד ממנה

המילים הללו נאמרו על ורשה של שנת 1938. מי שמביא אותן אלינו בשנת 2026 הוא בני מר — סופר, עורך, מתרגם מיידיש ועיתונאי, מחבר הספר ״מורה דרך ורשה היהודית 1938״, שראה אור בהוצאת מאגנס

בפרק הזה שוחחנו עם בני על ספרו החדש, על אהבתו הלא מבוטלת לוורשה, על דעות קדומות ומיתוסים על ורשה היהודית — שאותם הוא מבקש להשאיר מאחור — ועל הצבע האדום האותנטי והעסיסי של העיר המדהימה הזו, שמתפרץ מתוך האפור שמנסים לייחס לה, ומתגלה בדפי ספרו דרך איוריה הנפלאים של מיכל אריאלי

בפרק שולבו קטעי מוסיקה: שיר "קומען זאָלסטו, ליובעניו" מאת נחום שטרנהיים, בעיבוד של ההרכב הפולני "נחום" בהשתתפות: אולה בילינסקה, אולה ז'פקה, מילוש פקלה, נועם זילברברג, פיוטר לישקייביץ'; שיר "וואַרשע" מאת נחום סטוצ׳קוב ויוסף רומשינסקי בביצוע של אולגה אביגיל מיילשצ'וק וההרכב "טנדו אטק" במרכז קנדי בוושינגטון בשנת 2019

הקהל במחזה עולה על אוטובוס מספר 2, בדרך למשלחת לפולין. מורה צעירה אחת מלווה 37 תלמידים למסע חינוכי שהופך בהדרגה לעימות טעון בין זיכרון, זהות, אחריות ואשמה. באמצעות עבודת סאונד מרתקת – כשהקהל מאזין לה דרך אוזניות – אנחנו נכנסים ממש אל תוך המסע: שומעים לחישות, שיחות, ולעיתים גם את מחשבותיה של המורה; את מה שנאמר – ובעיקר את מה שלא. בפרק הזה ביקרנו ב"תמונע", ועל הבמה שוחחנו עם הבמאית אודם רדאי ועם הדרמטורג איתי דורון על תהליך היצירה, על הבחירות האמנותיות שממקמות את הקהל בלב ההתרחשות, על משמעות הסאונד ביצירה ועל האתגר שבתרגום שיח היסטורי, חברתי ולאומי לשפה תיאטרונית עכשווית

בפרק שולב קטע מוסיקה: ביצוע אקוסטי של השיר "אפר ואבק" מאת יהודה פוליקר, מהופעה במועדון בארבי 10.11.17

בפרק הזה אנחנו מתמקדים בשתי יוזמות אקדמיות שמחברות בין ישראל לפולין: המעבדה לחדשנות תרבותית של המכללה האקדמית ספירהובילה משלחת לפולין, בו סטודנטים ומרצים בחנו איך אמנות ותרבות מעודדות שינוי חברתי ויוצרות דיאלוג בין-לאומי. והמעבדה לעיצוב חברתי בבצלאל, שבוחנת איך עיצוב יכול להיות פעולה ישירה — לא רק כתוצר, אלא דרך השתתפות, מדידה והשפעה ממשית על מרחבים חברתיים. בפרק זה שוחחנו עם נציגות ונציגים משתי המעבדות בבצלאל ובמכללת ספיר על המפגש שלהם עם פולין, על הרגעים של השראה, על עיצוב שמשנה מציאות, על תרבות ככוח חברתי, ועל מה קורה כשאקדמיה מפסיקה רק לנתח — ובוחרת לקחת חלק. בישראל ובפולין. האזנה נעימה

שתי תערוכות חשובות במוזיאון תל אביב לאמנות יציגו השנה ובשנה הבאה את עולמם של אמנים יהודיים־פולניים ואת תרומתם לעיצוב פני האמנות המודרנית. התערוכה „שנת אפס" שתיפתח בסוף דצמבר, תכלול יצירות של מואיז קיסלינג ומאוריצי גוטליב , חלקן מן העבודות הראשונות שהובאו למוזיאון עוד לפני מלחמת העולם השנייה, ושהיו בין אבני היסוד של האוסף המודרני

ואילו התערוכה „השיבה הביתה" שתיפתח בשנת 2026, תאחד לראשונה את עבודותיהם של שלושת האמנים ילידי דרוחוביץ’: מאוריצי גוטליב, ברונו שולץ ואפרים משה ליליין. התערוכה תציע קריאה אקטואלית שממקמת את יצירתם בתוך הקשרים תרבותיים, היסטוריים ואסתטיים חדשים

בפרק זה שוחחנו עם נועה רוזנברג, אוצרת לאמנות מודרנית ואמנות אירופאית במוזיאון תל אביב לאמנות, שאצרה את שתי התערוכות. דיברנו על ההשפעות המזרח־אירופיות והפולניות ביצירות של גוטליב, שולץ וליליין, על הדרך שבה קריאה חדשה מאפשרת לגלות רבדים נוספים בעבודות המופת הללו, ועל חזרתה של האמנות המודרנית למרכז הבמה בגלריה הראשית של מוזיאון תל אביב

השנה מציינים 130 שנה להולדתו של אנטוני סלונימסקי – משורר, פיליטוניסט, מבקר תרבות, מחזאי וסופר יהודי־פולני. לרגל ציון הדרך, יופיע בגיליון הקרוב של כתב העת הספרותי "עיתון 77" פרסום מיוחד המוקדש לסלונימסקי, ובו בין היתר תרגומים חדשים לעברית של יצירות נבחרות מאת פרופ' רפי וייכרט ומרים בורנשטיין. אנטוני סלונימסקי היה מן היוצרים הבולטים בתולדות התרבות הפולנית. חייו ויצירתו משקפים את המורכבות, ההתלבטויות והדרמות שאפיינו את חיי היוצרים הפולנים במאה העשרים. בפרק הזהשוחחנו על דמותו ודרכו עם אחד המומחים המרכזיים לתרבות הפולנית בישראל – פרופ' מרקוס זילבר, ממייסדי ומוביל היחידה הרב-תחומית ללימודי פולין באוניברסיטת חיפה

האם סלונימסקי היה בראש ובראשונה משורר, או פיליטוניסט? האם חריפותו הפובליציסטית גברה על הליריות שלו? מי היו חבריו לקבוצת המשוררים האגדית "סקמנדר" מן החשובות בתולדות השירה הפולנית? כיצד התמודד עם הביקורת המרובה שהוטחה בו מכל עבר? יהודי? פולני? אולי גם וגם? האם שנותיו בלונדון בתקופת מלחמת העולם השנייה היו בריחה – או סיפור הצלה? ולבסוף: כיצד התמודד, כאדם וכיוצר, עם הנחיתה הקשה לאחר החלטתו לשוב לפולין הקומוניסטית בשנות החמישים

בפרק שולבו קטעי מוסיקה: שיר "את מוצאת חן בעיניי" בביצוע התזמורת של אגודת "סירנה רקודר" בניצוחו של הנריק גולד מהמופע רֶוִיוּ "מאי בפתח" בתיאטרון "קווי קוו פרו", שירה: מייצ'יסלב פוג, לחן: איבו ווסבי (שנת 1930) ושיר "שיר על ורשה שלי" בביצוע מייצ'יסלב פוג ותזמורת הרדיו הפולני בניצוחו של סטפן רחון, לחן ומילים: אלברט הריס (שנת 1944)

בפרק חגיגי זה אנו מציינים 80 שנה להולדתה של המשוררת הפולנייה אווה ליפסקה - אחד הקולות הבולטים והחדים ביותר בשירה הפולנית המודרנית. ליפסקה, שנולדה בקרקוב ב־1945, ידועה בשירה חכמה, אירונית ועמוקה, החושפת את המתח בין האדם להיסטוריה, בין הפרטי לפוליטי, ובין השפה לזיכרון. ליפסקה הייתה חברה של ויסלבה שימבורסקה, אך יצירתה שונה לחלוטין מזו של זוכת פרס הנובל - בעוד שימבורסקה מלטפת במקצביה ובאירוניה הדקה שלה, ליפסקה נועזת יותר, ישירה ולעיתים חודרת במבעה, עם תצפיות חדות על החיים והחברה בעולם הפוסט־מודרני. לכבוד יום הולדתה העגול ולרגל ספר שירים חדש פרי עטה הצפוי לראות אור בעברית בהוצאת קשב לשירה, שוחחנו עם פרופ' רפי וייכרט - המשורר, המתרגם, המרצה, המוציא לאור והאיש שראוי לתואר ״שגריר השירה הפולנית בישראל״, שהביא את קולה של ליפסקה אל הקהל הישראלי. במהלך השיחה ניסינו להבין מה עושה את שירתה כל כך ייחודית, כיצד היא מצליחה לדבר אל הקורא גם מעבר לגבולות פולין, ומה נותר בלב אחרי המפגש עם שיריה

בביצוע גז'גוז' טורנאו למילים מאת אווה ליפסקה, לצד הקטע מהיצירה Krótka bajka בפרק שולבו קטעי מוזקיה מתוך: שיר שטפון בביצוע ירונה כספי ושיר
בביצוע טומאש סטנקו Night-Time, Daytime Requiem
(קטע מוקדש ליצירתו של קשישטוף קומדה משנת 1967)

פופ, רוק, קסמים – או כמו שהיא עצמה קראה: התלהבות ויאוש. זוהי ויסלבה שימבורסקה – המשוררת הפולניה המוכרת גם בישראל, תודה לתרגומיה של דוד וינפלד ורפי וייכרט. מאז 2019 הפכה דירתה בקרקוב לבית רזידנסי ליוצרים. לאחרונה שהה שם יולי שפירא – איש תרבות ומרצה מבית אריאלה – עם בת זוגו, הבמאית אולה פרמינגר. שם, בסלון האיקוני, שוחחנו על מתכון לשמחת חיים ששימבורסקה העבירה בין השורות. הפרק משלב סיפור אישי עם עיבודים מוזיקליים לשיריה בביצוע יוצרים פולניים בולטים כמו סטניסלב סויקה, גז'גוז' טורנאו, מנאם, לוציה פרוס, סנאך וזוזאנה אוסובסקה. דרכם נגלה את שימבורסקה לא רק כמשוררת, אלא כפופ אייקון על זמני

בפרק שולבו קטעים מעובדים מוזיקליים משירתה של ויסלבה שימבורסקה בביצוע סטניסלב סויקה, גז'גוז' טורנאו, להקת מנאם, לוציה פרוס, סנאך וזוזאנה אוסובסקה

השנה מציינת פולין 1000 שנה להכתרת המלך בולסלב כרוברי - מלך פולין הראשון. לכבוד האירוע, החלטנו לשוחח עם מומחית להיסטוריה פולנית של ימי הביניים ומנהלת היחידה הרב תחומית ללימודי פולין באוניברסיטת חיפה - ד"ר ענת ואתורי. האם אביו של בולסלב כרוברי באמת היה ויקינג, כפי שדווח לאחרונה בתקשורת הפולנית? מי הם השבטים הסלאבים שמהם צמחה פולין? מדוע הקיסר הגרמני כל כך אהב את המלך הפולני העתידי? מהם משחקי הכס שהתרחשו בין הקיסר, האפיפיור והשליטים של פולין הצעירה? ומה עשה באזור סוחר או אולי אפילו מרגל יהודי מספרד? כל זאת ועוד בפרק החדש של הפודקאסט "חכמי פולין". האזנה נעימה