ב-5 בינואר 2006, בשעת ערב, סר מנהל לשכת ראש הממשלה דובי ויסגלס לביתו של הרמטכ״ל, רב-אלוף דני חלוץ. בחודשים הקודמים פונתה עזה, הוקמה - מתוך הליכוד ועם פורשי העבודה בראשות פרס - מפלגת קדימה והתרחש אירוע רפואי מדאיג שאריאל שרון שרד. ביום הביקור של ויסגלס אצל חלוץ היתה מתיחות בטחונית מול עזה ותוכננה פעולה רגישה בגיזרה נוספת.

עוד ויסגלס מסב אצל חלוץ, שניהם מקורבי שרון, וראש הממשלה מטלפן לרמטכ״ל. ויסגלס שמע רק את הצד של חלוץ. בתום השיחה אמר טייס-הקרב המנוסה שניכר בקולו של שרון שאינו כשורה. ברקע ריחף הזכרון הטרי של האירוע הרפואי בדצמבר. ויסגלס, שנפרד משרון באותו אחר-צהרים, לא היה שותף לדאגת חלוץ. עוד הם מדברים, ובערוץ המאבטחים מגיע דיווח על אישפוזו של שרון, ללא קום.

כחלוף 20 שנה משחזר ויסגלס פרקים ופכים במסכת שרון, מדיוני ועדת כהן לסברה ושתילה ומשפט הדיבה נגד ״טיים״ עד להגעתו המאוחרת והמפתיעה לראשות הממשלה, בדגש על עידכון השקפתו המדינית לאור נסיבות חדשות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר ויסגלס את יחסו של שרון לפקודו מהצנחנים, רמטכ״ל מלחמת לבנון רפול איתן; למשה דיין; לגדי איזנקוט; ולבנימין נתניהו. שרון העריך את נתניהו כיריב פוליטי חזק בליכוד - והתכוון לסגת מהתמודדות על ראשות המפלגה אילו נתניהו החליט להתמודד נגד אהוד ברק על ראשות הממשלה - אך לא כטוען להנהגה בטחונית ומדינית. הוא ייחס לו נטייה לבהלה כשנדרש קור-רוח.

תכונה בולטת נוספת של שרון, לדברי ויסגלס היתה אחריות לפני מעשה ולאחריו: לשלוח את זולתו להסתכן רק כאשר התנסה אישית במשימות דומות ולהודיע שהוא - ולא הכפופים לו שתוכניותיהם אושרו בידיו - אחראי לתוצאות. עד כדי כך, שסירב להשתמש בראיות ובטענות שלדעת ויסגלס היו מזכות אותו בחקירת הטבח בסברה ושתילה, אך מגוללות את הנטל לכתפי רפול.

אולפן: אמנון האס
עריכה: יעל בדרשי